פסק-דין בתיק עע"א 598/05

1.       זוהי עתירה נגד החלטת נציב בתי הסוהר להפסקה מינהלית של עבודות השירות של העותר ולריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

ביום 26.10.04 הוטל על העותר, ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע, עונש של 30 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בגין נהיגה בזמן פסילה (ע"פ 7268/04).

ביום 3.1.05 הוצב העותר בבית חולים "הרצוג" בירושלים, אולם הרבה להעדר מעבודתו.

ביום 26.1.05 הבהיר המפקח לעותר כי עליו להשלים את ימי היעדרותו, אולם למחרת היום הופסקה עבודתו של העותר ע"י המעסיק בשל אי עמידה בתנאי המקום.

ביום 6.2.05 נתקיימה לעותר שיחת בירור עם המפקח. העותר הוצב במעון נכים "גילה" בירושלים, והוזהר כי אם ימשיך בדרכו יזומן מיידית לשימוע ללא אזהרה נוספת. העותר עבד במעון 3 ימים בלבד וחדל.

ניסיונות ליצור קשר טלפוני עם המשיב, במספר הטלפון הנייד אותו מסר לממונה, נותרו ללא מענה.

ביום 23.3.05 נשלחה לעותר הודעה כי טרם השלים את ריצוי עונשו וכי עליו להתייצב  במשרדי הממונה ביום 30.3.05. העותר לא התייצב ולא יצר כל קשר עם הממונה.

ביום 28.6.05 שוחחה קצינת מיון מטעם הממונה טלפונית עם העותר וזימנה אותו להתייצב במשרדי הממונה ביום 3.7.05. גם במועד זה לא התייצב העותר.

ביום 14.7.05 זומן העותר בדואר רשום לשימוע ליום 1.8.05, אך לא התייצב.

ביום 1.9.05 החליט נציב בתי הסוהר, בהמלצת הממונה על עבודות שירות, על הפסקת ריצוי המאסר בעבודות שירות ועל ריצוי יתרת עונשו של העותר בבית הסוהר. הודעה על כך נשלחה לעותר ביום 25.9.05.

2.       העותר טוען כי סבר, על יסוד חישוביו, כי סיים לרצות את עונשו, ואילו היה יודע כי לא כך הדבר, היה משלים את החסר. משנתגלתה לו טעותו, הוא מבקש לאפשר לו להשלים את ימי המאסר שנותרו לו בעבודות שירות.

העותר לא צירף תצהיר לעתירתו. בהחלטת בית המשפט מיום 4.1.06 נדרש להגיש תצהיר בו יפרש באופן מפורט באילו מועדים ביצע, לפי טענתו, את עבודות השירות. חרף החלטה זו בחר העותר להגיש תצהיר כוללני מבלי שפירט מועדים כלשהם.

העותר אף לא התייצב לדיון שנקבע לשמיעת עתירתו, והסתפק בהתייצבות בא כוחו.

3.       המשיבה מבקשת לדחות את העתירה. לטענתה, הוגשה העתירה באיחור רב ויש לדחותה על הסף כבר מטעם זה בלבד. ההודעה על החלטת הנציב על הפסקת העבודות נשלחה לעותר, בדואר רשום, ביום 25.9.05, אולם עתירתו הוגשה רק ביום 15.12.05, וללא כל התייחסות לאיחור הניכר במועד הגשתה.

לגופו של עניין היא טוענת כי הובהרו לעותר, כבר בתחילת ריצוי עונשו, כללי ריצוי עבודות השירות ובכללם כי רק המפקח מטעם הממונה על עבודות השירות מוסמך לאשר לו סיום ריצוי עונשו. העותר חתם על כללים אלה. יתר על כן, העותר הועמד שוב ושוב על העובדה כי טרם סיים את ריצוי עונשו, ולמרות זאת בחר להתחמק מריצויו. הממונה נתן לעותר הזדמנויות רבות להתייצב בפניו ולהשמיע את טיעוניו, אולם העותר התעלם גם מאלה.

המשיבה טוענת, אפוא, כי החלטת הנציב, לא רק שהינה סבירה אלא גם מתחייבת בנסיבות העניין.

4.   אף מבלי להידרש לאיחור הרב בהגשת העתירה, יש לדחותה.

בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו שם עצמו תחת בעל הסמכות ואינו מחליף את שיקול דעתו. תפקידו הוא אך לבחון אם זה שקל את השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כראוי. על בית המשפט לבדוק אך את סבירותה של ההחלטה המינהלית (רע"ב 1663/98 בנימין יאיר נ' נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 98 (2) 322, רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שרות בתי הסוהר, תק-על 97 (2) 762).

בענייננו, בחר העותר, על דעתו בלבד, להפסיק להתייצב לביצוע עבודות השירות. אף שטען כי חדל להתייצב בשל כך  ש"לפי חישוביו" מילא את מכסת המאסר שהוטלה עליו, לא פירט בפני ביהמ"ש, אף שנתבקש באופן מפורש לעשות כן, את חישוביו אלה. ברי, אפוא, כי לטענה זו אין בסיס של ממש.